הטיפ הראשון – לא מתאבדים על ההנקה!
אימהות זה דבר מאוד טוטאלי, וההנקה הופכת את האימהות להתמסרות מלאה לגמרי, בנפש ובגוף, ולהלאמה של חלקים אינטימיים בגופך, אחרי ההריון שבו גופך לא היה שלך במשך כמעט שנה (או יותר, למי שחוותה הריון לאחר טיפולי פוריות). לכן אנחנו יכולות להגיד את זה – הנקה זה קשה!אם יש מצב להנקה – לכי על זה. זה יותר בריא לזאטוט, יותר בריא לך, ותאמיני לי – כשהוא יהיה בן חודשיים, ואם תתרגלו היטב להנקה, את תודי לאלוהים. בלי בקבוקים וסטריליזציה, בלי תיקי תינוק עמוסים להתפקע, בלי חימום / קירור / מיקרו / פינג/ן / חם מדי / אוי לא / פספסתי בחמש דקות את זמן ההאכלה. פשוט מאוד, בכל מקום, בכל זמן, בדיוק בכמות הנכונה, בטמפרטורה הנכונה, ובמיוחד עבורו. ותאמיני לי, שעוד תתענגי על הכיף שבלהתכרבל איתו ככה, רק את והוא, איך שאף אחד אחר חוץ ממך לא יכול ואף אחד בכל החיים שלו מעכשיו ועד עולם לא יוכל...
אבל אם זה לא הולך, ובינך לבין עצמך את מתקשה להתרגל להנקה – אל תשכחי שאפשר לתת לו גם אוכל קנוי, לא רק אוכל שמבושל בבית...
אז בואו קודם כל נוותר על ייסורי המצפון – הגדול שלי היה הרבה יותר בריא משני הקטנים, והוא היחיד שלא ינק. נדמה לי שאם הייתם שואלים אותו, היה תינוקכם אומר לכם שהוא מעדיף פי כמה וכמה אמא שמחה על פני אמא מניקה, שקשה לה.
בואו לא נשכח שלהאכלה מבקבוק יש יתרונות – אומרים שתינוקות שאוכלים מבקבוק ישנים טוב יותר בלילה (אני לא בטוחה שזה בדוק...), וכמובן – אפשר להחליף אותך, אפילו ליום שלם! אני ממליצה לחשוב על האכלה מבקבוק כאפשרות שיכול לייצר לך תינוק בריא, ולא כסימן לזה שנכשלת כאם.
המסע שלך עם הזאטוט הזה עוד כל כך ארוך, שחבל להצמיד תוויות כאלה, שתשאי כל חייך, איפה שאת לא חייבת (עוד יהיה לך זמן להרגיש שנכשלת כאמא... כמו גם להתבונן ביציר כפייך ולהתמלא גאווה... עוד תחווי את הכל). אז קודם כל אני ממליצה לעשות "סוויץ'" במוח, ולקבל את ההאכלה מבקבוק (חלב שאוב או תמ"ל) כאפשרות. ברגע שההנקה היא לא בדם ליבך, זה כאילו שהלחץ יורד, את מתרפה, וכל המאמץ הופך קל ופשוט יותר.
הטיפ השני – להציע כל אימת שעולה הרצון
החודש או החודשיים הראשונים בהנקה הם לא קלים – בלשון המעטה!! סביר מאוד שהדרדס שלך לא יבחין בין יום ולילה, ועוד, הוא כנראה ישבע ויהפוך רעב שוב די מהר. התכונני לשינה לא רציפה. עצתי לך – תני לו לינוק כאוות נפשו. הוא לא יכול להשמין מהנקה, וזה בטח לא אומר שיגדל להיות שמן. מחקרים מראים (וגם ביתי התינוקת אומרת) שתינוקות שיונקים כל הזמן מתרגלים מהר יותר לשיגרה שבה הפסקות ארוכות מיניקה. אני פשוט ישבתי מכורבלת עם התינוקת שלי יומם ולילה במהלך חופשת הלידה, והצעתי לה לינוק כל פעם שרק סימנה שהיא רוצה. ביסוס ההנקה אורך זמן, והוא דורש התמסרות, אבל – זה הכי טבעי, וזה שווה את המאמץ...אגב, אני מעולם לא הערתי תינוק יונק כדי לאכול. ביתי (שכזכור, יונקת יומם ולילה לפי רצונה) התחילה לישון לילות שלמים, במיטה שלה, בגיל חודשיים. כשהרגישה רעב, היא התעוררה וקיבלה לאכול.
הטיפ השלישי – איכלי טוב
צריכת מוצרי חלב בכמות גדולה אצל אימהות מניקות עשויה לגרום לתופעות לוואי אצל תינוקות רגישים ללקטוז. אחת מתופעות הלוואי הנפוצות היא חוטים של דם בצואה שלהם, ועם זה גם חוסר שקט. הפחתת צריכה של מוצרי חלב תפתור את העניין. פרט לזה, אין אינדיקציה ברורה לעוד משהו שאסור לך לאכול.מה שכן, עלייך להמשיך לצרוך תוספי מזון כמו כשהיית בהריון, להמשיך לאכול בריא ולהמנע מרעלים כמו אלכוהול, קפאין ועישון, ולשתות המון מים. מכל אלה, אם תקחי רק דבר אחד – שתי המון מים. מתייבשים ממש מהר כשמניקים, וגם התינוק שלך יסבול אם לא תשתי מספיק.
הטיפ הרביעי – היי בטוחה שמבחינה פיזיולוגית אתם עובדים נכון
הנקה נכונה היא כזו שתוכלי לראות את השפה התחתונה של התינוק שלך מופשלת, וכל העטרה של השד תהיה בתוך פיו. אם יתפוס רק את קצה הפיטמה – זה יכאב לך.הוא צריך לפתוח פה ממש, ממש גדול לפני שאת מכניסה את השד שלך לפיו. פיו צריך להיות גדול כמו פיהוק. אל תכניסי את השד לפיו לפני שהוא פותח פה גדול – על זה ממש שווה לך להתעקש. אם הוא פתח פה ולא הספקת – חכי לפעם הבאה.
אתם תלמדו, והאישפוז בבית היולדות הוא בדיוק בשביל הדברים האלה. כשהוא פותח פה ענק, דחפי לתוך הפה שלו את כל העטרה של השד, כלומר, עד תחילת העור החלק. כשהוא "מחובר" טוב, את צריכה לשמוע קולות בליעה (בעיקר תשמעי שהוא מפסיק להיאנח ולהתנשף...) כל כמה נשימות שלו.
אם את חושדת שיש לך בעיה פיזיולוגית, כמו פטמה שקועה, היוועצי ביועצות ההנקה ובאחיות בית היולדות. בבית היולדות תוכלי לקבל ייעוץ הנקה ככל שתצטרכי.
הנקה תקינה לגמרי גם היא כואבת בהתחלה. במיוחד ב"שלוקים" הראשונים בכל הנקה. הכאב הזה צריך לעבור בתוך מספר שבועות, וכל זמן שהפיטמות אינן פצועות, סביר שהכאב יחלוף. אני לא אהבתי להשתמש במישחות הנקה, לא נהניתי מהמחשבה שהתינוק שלי מוצץ את המישחה. בסוף כל הנקה טפטפתי עוד טיפת חלב מהשד ומרחתי אותה על הפיטמה. לי זה עזר נהדר.
איך תדעי שהוא אכל מספיק?
כבר יצא לי לראות אימהות ששוקלות את התינוק לפני ואחרי הנקה. אני בכלל בעד להקליל, ובמיוחד כשאת מטופלת בתינוק חדש. אם הטיטולים שאת מחליפה לו מצביעים על כך שהוא נתן שתן, ואם הוא נותן צואה בתדירות מספקת (פעם ביום או פעם ביומיים, אם אצלך יש קקי בתדירות פחותה מזו היוועצי באחות או ברופא הילדים שלך), הוא כנראה בסדר. אם יש לך ספק, את יכולה לשקול אותו – בבית או בתחנת אחיות או בטיפת חלב. ברוב המקומות ניתן לגשת לשקילה גם בלי תור.אין אינדיקציה לכמות האוכל שתינוק יונק אוכל, וכל אמא חושבת על זה שאולי תינוקה לא אכל מספיק, בתחילת חייו. אם את יודעת שתינוקך כבר עולה במשקל, כלומר, הוא סיים את הירידה במשקל של תחילת חייו, ואת יודעת שהוא נותן שתן וצואה, תוכלי להשתדל להמנע מהמחשבות הטורדניות של כמות האוכל שהוא מקבל, ואם תחושת הבטן שלך שתינוקך רעב – היוועצי באחות טיפת חלב או אשת מקצוע אחרת, ושקלי לשלב תמ"ל מדי פעם בשיגרת יומו.
כותבת: עומר גלעדי
