מהו עידוד?
"עידוד הוא כל מה שמעלה את ערך האדם בפני עצמו" (תלמה בר-אב), זאת אומרת כל דבר שגורם לאדם להרגיש טוב, מוערך, שווה, נחוץ, חיוני וכו'.העידוד הוא כלי באמצעותו ההורים משקפים לילד את היכולות, הכישורים והחוזקות שלו ומסייעים לו להרגיש בעל ערך, דימוי עצמי ובטחון עצמי גבוהים.
מהי מטרת העידוד?
מטרת העידוד היא לפתח אצל הילד אמון בעצמו וביכולותיו, לראות את המציאות בצורה יותר חיובית ואופטימית ולהיות בעל אומץ לנסות ולהתנסות מבלי הפחד להיכשל או לא להצליח כי הוא בעל ערך– יש לו אומץ להיות בלתי מושלם.ילד אשר חש מעודד, בטוח בעצמו ובמקומו בחיים פנוי ומסוגל להתמודד עם החיים בצורה טובה יותר וחיובית יותר.
מהו ההפך מעידוד?
ההפך מעידוד זה ייאוש – אנשים רבים גדלים באוירה של חוויות מייאשות עוד מילדותם, דפוס זה של ייאוש מלווה רבים מאיתנו במהלך חיינו ולעיתים אנו ממשיכים באותה דרך גם עם ילדינו.הילד הקטן מבקש לטפס על הסולם בגינת השעשועים הוריו אומרים לו שהוא קטן מדי, שהוא לא מסוגל או שהם הורים מגוננים, לעיתים הילד לא ינסה לטפס אבל במקרים רבים, האומץ שיש לילד גורם לו לנסות למרות הדברים.
לעיתים הוא יצליח לטפס אך במקרים שהוא לא יאמר לו ההורה – "אמרתי לך שאתה קטן מדי, שאתה לא יכול, למה לא הקשבת לי".
לאט לאט הילד מאבד את הבטחון שלו בעצמו וביכולותיו, מאבד את האומץ ולומד לפחד מדברים.
החוויה יכולה להמשיך גם בבית הספר כאשר המורה מדגישה את החסרונות והשגיאות של הילד.
רצף חוויות מייאשות שהילדים חווים מחזקת אצלם את הפחד מפני התנסויות חדשות, מחלישה את הבטחון העצמי, מפתחת דימוי עצמי נמוך ומלמדת שכדי להיות משמעותי ובעל ערך צריך להיות מושלם.
מהם הקשיים בעידוד?
עידוד זוהי אומנות בפני עצמה, זוהי שפה ורבים אינם מכירים אותה ואינם יודעים כיצד להשתמש בה.משום שעידוד מוגדר כמה שמעלה את ערך האדם בפני עצמו האדם שרוצה לעודד צריך לחשוב מה יעודד את הצד השני (ולא מה לחשוב שמה שמעודד אותו יעודד בוודאות את הצד השני).
האדם המעודד צריך להיות מעודד בעצמו אחרת יהיה לו קשה מאוד ולעיתים אף בלתי אפשרי לעודד אחרים.
לרוב קל לעודד ולהגיד מילה טובה כשהכל בסדר, כשהכל מסתדר אך מאוד קשה למצוא את המילה הנכונה במצבים פחות טובים, מצבים של כשלון, מצבים של קושי.
איך מעודדים?
לעידוד נכון יש מספר כללים ועקרונות מנחים:1. לקבל ללא תנאי – לא משנה מה עשית ומה התוצאה, לא משנה אם אנחנו אוהבים את הבחירות שלך או לא – אנחנו אוהבים אותך ותמיד נהיה שם בשבילך – גם אם לילד יש חבר/ה שאנחנו לא אוהבים אנחנו מכבדים את הבחירה שלו.
2. דגש על החיובי – להתייחס לחוזקות ולעוצמות ולא לחולשות ולכשלונות – למצוא את הטוב שבכל דבר – גם אם הילד ניסה לערוך שולחן ונשברה צלחת לשים דגש על כך שניסה, רצה לעזור ולהיות מועיל ותורם בבית ולא על כך שהצלחת נשברה.
3. דגש על הדרך ולא על התוצאה – גם אם הילד קיבל 70 במבחן אבל למד והשקיע זה מספיק.
4. מטעיות לומדים - מותר לטעות וזה לא אסון, הטעות היא נקודתית ולא לכל החיים, וכשלון זו הזדמנות לצמיחה, התפתחות ולמידה – למשל אם ילד עוזר לסחוב את הקניות מהרכב והוא מניח אותה על הרצפה בעוצמה חזקה ובקבוק נשבר – לא נכעס ונצעק עליו שהוא חסר אחריות ויכולות אלא נציע לו לנקות ביחד ונגיד בצורה כללית שבקבוקי זכוכית הם שבירים ושגם אנחנו שוברים אותם כשאנחנו לא זהירים ולכן צריכים להתייחס אליהם בזהירות יתרה.
5. להאמין ביכולות – להאמין שהילד מסוגל ויכול לעשות דברים, לתת לו אחריות ולאפשר לו להתמודד עם קשיים ותסכולים.
6. לא לדרוש מעבר ליכולת – לא לדרוש מילד בן שנתיים לשבת לראות סרט באורך מלא בשקט, לא לדרוש מילד בן 5 להכין לעצמו את ארוחת הצהריים.
7. כבוד הדדי – להמנע מביקורת ומהשפלה, להקשיב לילד ולקבל כי דעתו יכולה להיות שונה משלנו – למשל לא להגיד לילד בן 10 שהוא לא מספיק חכם ובוגר כדי להחליט מי יהיו החברים שלו ועם מי ישחק, לא להגיד לילד שנכשל במבחן שהוא טיפש ולא מוצלח.
8. מתן לגיטימציה לקושי – להיות שם בשבילו, לחבק, לנשק, להגיד מילה טובה. לא להגיד לילד לא קרה כלום, זה שום דבר אלא להגיד לו נכון שזה לא נעים, גם כשאני מקבל/ת מכה זה כואב לי.
9. התקדמות מידתית – גם צעד קטן הוא משמעותי ולא להשוות בין ילד אחד לאחר, התקדמות בקצב אישי. ילד אשר מתקשה בחשבון והוציא במבחן 70 אחרי שכל הזמן הוציא 60, ילד בעלת הפרעות קשב וריכוז אשר הצליח לשבת ללמוד שעה שלמה רצוף וכו'.
