בוקר ללא מאבקי כוח

בוקר.

הצלחת לקום מוקדם, את לבושה ומאופרת, התיק מוכן לעבודה. המצרכים להכנת האוכל לילדים כבר על השיש, הערת את הילדים מוקדם, ואת בטוחה שהיום יהיה רגוע!

את מכינה במטבח שוקו מפנק של בוקר, ואת הסנדוויצ'ים למשך היום, ואז את פונה לחדרי הילדים, לוודא שהם סיימו להתארגן, ואולי מישהו צריך עזרה.

אבל… את מוצאת אותם במיטות! אף אחד לא קם, אף אחד לא התלבש, לא התארגן… הזמן כבר מתחיל להיות קצר. אין לך ברירה, את כועסת. את מאיימת. אחרי ההתפרצות שלך את רואה אותם מתחילים לנוע בעצלתיים, הגדולה כועסת שהשמלה שלה לא יצאה מהכביסה, הקטן בוכה שעדיין לא קיבל את הכדורגל שהובטח לו לפני שבוע, המתולתל שאל אם קנית לו בגט ואת מפחדת להגיד שלא זכרת וכבר יודעת מה הולך לקרות במטבח, אחותו הודיעה שהיא לא הולכת היום לבית הספר כי לא זכרתם ללמוד איתה אתמול למבחן. המחשבה שהיום תגיעי בזמן לעבודה נראית כמו חלום רחוק, ואת לא מבינה איך כשהם היו קטנים למדת הכל על הריון ועכשיו הם גדלו ואת אובדת עצות ומהבוקר הרגוע שהתחיל נהיה פה פתאום כזה ברדק…

אז מה בעצם קורה פה? למה זה חייב להיות ככה כל בוקר? יכול להיות אחרת?

הבוקר הוא זמן לחוץ מאוד. הוא זמן של מעבר משינה ומנוחה מלאה, לפעילות שיא. מעבר שקשה לילדים, ואולי עוד יותר קשה עבורך. בפרק זמן קצר עלייך להתלבש ולהתארגן בעצמך, להכין את עצמך ליום עבודה, ובמקביל לדאוג שהילדים יתלבשו ויתארגנו, להכין להם אוכל למהלך היום, לנהל ארוחת בוקר, לשים לב שהם לא שוכחים שום דבר, לחתום על אישורים ולהתארגן ליום לימודים שהולך לבוא כפול מספר הילדים שלך.
אין פלא שמאבקי הכוח בינך לבין הילדים מתרכזים בזמן הזה. זמן שכל אחד מצליח לראות רק את הצורך שלו, ולא פנוי פיזית ורגשית להסתכל על האחר.

היית רוצה שהילדים יראו אותך את הצורך שלך. היית רוצה שהם יבינו אותך. שיזכרו את כל מה שאת מתאמצת לעשות למענם יום יום, שיסתכלו עלייך בעין טובה, שידעו שבצהרים כשיהיה רגוע יותר תשובי לטפל באהבה בכל הנושאים הבוערים להם, אבל עכשיו- את מצפה שהם ישקיעו בשבילך, יבינו את הצורך שלך, יתארגנו ויצאו…
והדרישות שלך לא בשמים. בכלל לא. וזה כל כך מגיע לך! רק הדרך להגיע אליהם היא מורכבת יותר.

הדבר הראשון שחשוב לך לזכור בכל הסיפור הזה- שאת ההורה המבוגר והאחראי, והילדים הם רק ילדים. את מובילה! והילדים הולכים אחרייך. לכן אל תצפי מהם. תובילי! והם ממילא יצטרפו בהמשך.

איך עושים את זה?

• כל מה שחשוב לך שהילדים יזכרו- קודם כל תזכירי אותו לעצמך. תזכירי לעצמך שאת כל כך מתאמצת למענם, תסתכלי על עצמך בעין טובה, תזכרי שבצהרים כשיהיה רגוע יותר תשובי לטפל באהבה בכל הנושאים הבוערים להם.
  כשתזכרי את כל אלה יהיה לך קל יותר להבין שעם כל החשיבות של הנושאים שהם מעלים- זה לא הזמן לטפל בהם! תהיי שלמה עם עצמך.
  כשאת תתני לעצמך ולרגשות שלך מקום- יתפנה בך מקום לראות גם את הצורך של הילדים.
• וזו הנקודה השניה החשובה: תראי כל אחד מן הילדים, תביני אותם. את ממש לא חייבת להסכים עם המעשים שלהם. אבל כן להשתדל להבין שיש משהו מאחורי זה. שזה לא סתם.
  הרי מה קורה עכשיו? בואי ניקח לדוגמא את הגדולה שכועסת כי השמלה עדיין לא יצאה מהכביסה. יש לה בעיה, נכון? את לא מתייחסת לבעיה שלה (ובצדק מבחינתך. זה לא הזמן לטפל!) ואז היא כועסת גם על הבעיה וגם על חוסר היחס, מתבצרת עוד יותר בעמדה שלה, מתעקשת לא לעשות כלום לפני שהיא מקבלת מענה. כל אחת מכן מתבצרת בעמדה שלה, ולא מצליחים להתקדם. אבל בדרך מייצרים פיצוצים וכעסים ואמירות שמצטערים עליהם אחר כך. בסוף יוצאים מהבית, אבל בלב נשארת מועקה, לשתיכן.
  אם תצליחי להבהיר לה שאת מבינה אותה ותראי לה שאת מזדהה איתה- היא תהיה מוכנה להקשיב לך. נכון?
  אז תעשי את זה!
  תגידי לה שאת מבינה את הכעס שלה. שזה באמת מבאס כשאת מתכננת ללבוש משהו, וזה לא אפשרי. ויחד עם זה תודיעי לה שכרגע אין זמן לטפל בזה, ותבטיחי שבצהרים כשתחזרו הביתה תדברו על זה ותנסו להבין מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב.
  את תראי פלא: כשאת באה לקראתה ומבינה אותה- היא תמשיך לכעוס, אבל היא לא תמשיך להתעקש ולהתנגד. היא תתרכך הרבה יותר, ותהיה מוכנה מהר יותר למלא את הדרישות שלך.
  כך גם תביעי הבנה לקטן שמצפה לכדורגל, למתולתל שמחכה לבגט, ולבת שלא למדה למבחן. כל אחד מהם מתמודד עם תסכול מסוים. מה שהם כל כך צריכים ממך- זה את ההבנה וההכרה בתסכול שלהם. אחרי שתתני להם את זה מאבקי הכוח יפחתו בהרבה, והכל יזרום טוב יותר.

מתחברת?

חשוב להיות מודעים לכך שהלחץ של הבוקר, הדחיסה של כל הדמויות המשפחתיות המשתתפות ושל כל כך הרבה פעולות לתוך זמן כל כך קצר, הופכים את הבוקר למיקרוקוסמוס של ההתנהלות המשפחתית שלכם. לכן ההתבוננות על הבוקר יכולה לגלות לנו מהם מוקדי הבעיה, ומה דורש חיזוק.
אבל התיקון והשיפור לא יכולים לקרות בבוקר. התיקון חייב להיעשות בזמן של נחת ורוגע. אחרי שתדעו מה מוקד הבעיה, ומה צריך לחזק- תתחילו ליישם את זה לאורך היום. ורק כשתרגישו שאתם כבר בדרך הנכונה, על דרך המלך- תתחילו ליישם גם בבוקר.

בנוסף, חשוב לזכור שכל משפחה היא שונה, הניואנסים שונים, הדמויות שונות, ולכן גם הטיפול שונה. ניתחנו כאן מקרה מסוים, והגיוני מאוד שמצאת בו בנקודות מסוימות את עצמך ואת המשפחה שלך. אבל חשוב שתקחי מכאן רק את מה שמתאים לך.

בהצלחה!